הדברים שאנחנו רגילים לראות כמכשולים אינם באמת אויבים אלא ידידים שלנו

24.7 הוא התאריך שבו ילדתי את מתני שלי. זה גם היה התאריך שבו זימנו אותי לבחינות הקבלה להסבת אקדמאים לחינוך המיוחד.

צירוף המקרים הזה ריגש אותי. הרגשתי איך הכול מתחבר ונכתב מלמעלה ממש בשבילי. חלום בן  23 שנה עומד להתגשם ואהיה מורה כמו שתמיד רציתי, ביקשתי ופיללתי. הנסיעה למבחני הקבלה בירושלים עברה בשלום וכך גם המבחנים שנמשכו מספר שעות. לאחר מכן הגיעה התשובה החיובית שלה המתנתי במשך שנים ארוכות ומייגעות. האושר מילא אותי. הרגשתי מבורכת.

כמה ימים לאחר מכן טסנו כל המשפחה לאוסטריה, לאזור טירול המדהים בנופיו הירוקים, שפע המים ופסגות ההרים המושלגות. באחד הבקרים שבהם הצלחנו לשכנע את הילדים להשתתף בפעילות במועדון הילדים, מצאתי את עצמי יושבת מול השדות המוריקים, לקול פכפוך המים בנחל, ושמעתי את עצמי מדברת עם עצמי ואומרת:

רגע, בעצם לא כל כך רע לי ואפילו טוב לי.

אז מדוע אני מחפשת חוויות חדשות כשיש לי את שלובות – הבית שלי לטיפולים ברפואה המשלימה? בשנים שחלפו השקעתי את כל מרצי וזמני כדי לקדם את שלובות. פתחתי דף פייסבוק, נעזרתי בקופירייטר, בניתי אתר שמציע את כל הטיפולים והסדנאות עבור המטופלים שלי, ערכתי הרצאות במתנ"סים ובביתי ועוד אלפי רעיונות מתרוצצים בראשי ומחכים שאממש אותם.

לא כל כך רע לי ואפילו טוב לי. משפט תמוה שכזה שיוצא ממני – לא האמנתי, פחדתי.

שאלתי את עצמי: האם באמת נכונה לי ההרפתקה החדשה הזו, שתיקח ממני את כל שבניתי ועמלתי עליו בשנים האחרונות?

בשבועות שחלפו לא מצאתי מנוחה. הייתי חסרת אנרגיות ורצון לטפל. נמלאתי פחדים וחרדות, והייתי אפופת תחושה כבדה מלווה בלבטים רבים ככל שהתקרב התאריך שבו היה עליי להודיע לראש החוג שאיני מתכוונת להתחיל בלימודים.

ההשתוקקות להגשים חלום של 23 שנים נראתה לפתע שייכת לימים אחרים, גיל 23 לפני החתונה, לפני המרוץ העיקש לילדים, משכנתא, חלומות שלא עמדו במבחן הזמן… כמה טוב שחשפתי את ההזדמנות הזו כדי להבין שאני נמצאת כרגע במקום הנכון עבורי. שקיבלתי מתנה שהתנגדתי לה נחרצות, אבל היא חיה ובועטת בתוכי מגיל צעיר, כשהבנתי שכאשר אני נוגעת בגוף, אני מרגישה את השרירים, החוויות, הלחצים. הם מדברים אליי ואני אליהם, ואנחנו הופכים לשלם ומתנקים.

כמה חבל שחיכיתי 23 שנים בהשתוקקות להגשים את החלום הלא נכון.

כמה אכזבות יכולתי למנוע מעצמי.

מאז, אני מנסה להעניק לעצמי "אהבה נדיבה" – מייטרי, שפירושה פיתוח אהבה נדיבה כלפי עצמנו וידידותיות ללא תנאים.

פמה צ'ודרון, מורת הדהרמה במסורת הטיבטית אומרת:

"הדברים שאנחנו רגילים לראות כמכשולים אינם באמת אויבים אלא ידידים שלנו.

מה שאנחנו מכנים מכשולים הם, למעשה, הדרך שבה העולם והתנסותנו כולה מלמדים איפה אנחנו תקועים.

הבחירה אם לחוות את מה שקורה לנו כמכשול ואויב או כמורה וידיד תלויה לחלוטין בתפיסת המציאות שלנו. היא תלויה במערכת היחסים שלנו עם עצמנו".